לא, אתם לא טועים. זהו פוסט חדש ב"שתי האגורות שלי", שלמען האמת הוזנח (ואני לא יכולה להבטיח שימשיך להתעדכן). אך לא מזמן נתקלתי במקרה בספר די נהדר. הוא נקרא "מהתיכון ועד הפנסיה" ונכתב על ידי יניב חדד, אשר על פי התיאור באתר שלו הוא "בעל תואר שני בחינוך מאוניברסיטת בר-אילן, מתמחה בפיתוח ויישום תוכנית הלימוד להקניית ערכי החינוך הפיננסי בבתי הספר."

הספר הנהדר הזה מנסה לסייע לקוראים הישראלים (צעירים וגם קצת פחות) להתמודד עם חלק מהדברים שאני ניסיתי להתייחס אליהם בבלוג כמו: מה עושים עם הפנסיה, איך לקרוא את תלוש השכר שלך, ובאופן כללי טיפים להתנהלות נכונה. אני יודעת שבדרך כלל מתארים ספרים בתואר "בשפה ידידותית וברורה" והתיאור הזה די נשחק, אבל זה נכון במקרה הזה. בנוסף תוכלו למצוא שם הצעות נהדרות לחיילים וסטודנטים, מילון מונחים שימושי מאוד ועוד הפתעות . הנה פסקה קצרה המתוך הפרק "להבין את התלוש":

תאר לעצמך שמישהו מטעם מקום העבודה שלך היה אומר לך,ש" xxx", ולכן החודש ההכנסות שלך יעמדו על כמה מאות שקלים פחות. חכה, זה עוד לא הכל: חודשיים מאוחר יותר מגיח אותו מישהו ומבשר לך, ש" xxx", ולכן ההכנסות שלך החודש יגדלו בכמה מאות שקלים - אבל אל תתלהב, זה לא יקרה שוב בשנה הקרובה".
סביר להניח, שרוב האנשים היו מבררים את פשר העניין. אולי, אפילו, מתרעמים ומקימים מהומה: "מה פתאום נכנסים ככה לכיסנו, בלי לתת הסבר הולם?! ממתי אנחנו מבינים סינית?! איך אפשר לשמור על שלווה כשאפשר לבצע כל מיני דברים במשכורת שלך וההסברים מגיעים בשפה שאתה לא מבין?!" כך, קרוב לוודאי, היו האנשים האלה אומרים.

ניסיתי למצוא דרך ליצור קשר עם יניב חדד שלא דרך האתר שלו כדי לפרגן ולהחמיא אבל לא הצלחתי (וזה די נדיר). בכל זאת, ראו את הפוסט הזה כהמלצה כנה לרכוש את הספר לעצמכם או למישהו יקר לכם שהוא עשוי לסייע לו.

פרטים נוספים על הספר באתר

לפני כמה ימים כלכליסט הפליאו בשירות נפלא לציבור הגיקים \ סטודנטים \ גיקים-סטודנטים. בכתבה מפורטת הם ערכו השוואה בין שלל ה-Netbookים הקיימים בשוק. מדובר על מחשבים ניידים קטנטנים השוקלים כקילו אחד בלבד. בטח ראיתם את הפרסומת. הסיבה שאני כותבת עליהם היא שה-Netbookים יכולים להיות שימושיים במיוחד לסטונדטים, גם מבחינת שימושיות וגם מבחינת מחיר:

כלכליסט - איך לבחור את הנטבוק שלכם : למרות ההייפ לא מדובר בלפטופ האידיאלי, אבל סטודנטים המעונינים בפתרון מחשובי קל, משפחות המבקשות להשתיק את יושבי הספסל האחורי עם בידור נייד ונוסעים מתמידים שמעוניינים בעיקר בבדיקת אימיילים ובגלישה ורוצים לעלות למטוס בלי מטען עודף - ימצאו בו חבר.

אני חייבת להודות שבכל פעם שאני נתקלת באחד כזה, הלב שלי מתכווץ. נורא בא לי. וזה גם נורא הגיוני להסתובב עם לפטופ קטננצ'יק ברחבי הקמפוס. הלפטופ האהוב שלי נראה מפלצתי לעומת החבר'ה החדשים האלה.

מצד שני, לא כולם מעריצים. יש כאלה שהם טוענים שהם לא נוחים, שהם לא חזקים מספיק בשביל משתמש שרמתו אפילו טיפה מעל הממוצע ושאם כבר משקיעים 2500 ש"ח עדיף להוסיף עוד 1,000 ולקנות מחשב "נורמלי".

אז רציתי לשאול אתכם: מה דעתכם? האם מישהו מכם העדיף נטבוק על פני נוטבוק? אולי אפילו לחלוק חוויות?

לפעמים אני קוראת כתבה ישנה וחושבת לעצמי, איך זה שאף אחד לא כתב על זה לפניי. היום נתקלתי שוב בכתבה ישנה על כרטיסי דביט, והחלטתי שזה הזמן לכתוב עליהם.

כרטיסי דביט (debit) מוכרים יותר בחו"ל. נתקלתי לראשונה במושג בבלוגי צרכנות אמריקניים. אלו כרטיסים שנראים כמו כרטיסי אשראי, אך הם מתנהגים מעט אחרת: חיוב החשבון מתבצע ביום הרכישה, ולא ניתן לקנות באמצעותו בתשלומים. הם מוגבלים על ידי מסגרת האשראי הבנקאית ומאפשרים לקנות רק כשבאמת יש כסף.

בארה"ב הם נפוצים בעיקר אצל בני נוער שמקבלים מהוריהם כרטיסי דביט במקום כרטיסי אשראי על מנת שיוכלו לשלוט בהוצאות. בנוסף, הבנקים בארה"ב מספקים את הכרטיס ללקוחות שמצבם הכספי לא ברור לבנק עדיין. בארץ מנפיקות את הכרטיסים שתי חברות כרטיסי האשראי הגדולות. להמשך הקטע »

כתבה מעניינת בה נתקלתי לא מזמן ב-Ynet אודות תכניות הפנסיה בצ'ילה גרמה לי לחשוב על הפנסיה שלי ובעיקר על מה שקורה לכסף שלי בעקבות המשבר הכלכלי בשבועות האחרונים:

ממשלת צ'ילה הנחתה את היצרנים הפנסיוניים להקים חמישה מסלולים בעלי רמות סיכון שונות, המותאמות לקבוצות גילים שונות. מסלולים אלו דורגו מ-A עד E, כאשר A הוא המסלול האגרסיבי ביותר - עם חשיפה גבוהה להשקעות מסוכנות - ו-E הוא הסולידי ביותר.

השיטה הזו לוקחת בחשבון את גיל בעל הפנסיה ויוצרת לדוגמה פחות סיכון לסכומי הכסף של אלו שעומדים לפרוש בקרוב. למרות זאת, המסלולים לא מחייבים וניתן להחליף בינהם במידת הצורך ובהתאם לרצון המבוטח.

ונראה שיש עוד יתרון לשיטה הצ'יליאנית:

המודל הראה תוצאות מעניינות, המצביעות על עלייה דרמטית במעורבות של הציבור בחיסכון הפנסיוני שלו. בתוך חמש שנים, מספר העמיתים שבחרו מסלול מיוזמתם גדל ב-120% והגיע ל-35% מכלל החוסכים.

להמשך הקטע »

קבוצה של סטודנטים משתתפת בניסוי. מציעים להם אחת משתי האפשרויות: לקבל חינם תו קנייה ששוויו 10 דולר, או לשלם 7 דולר כדי לקבל תו קנייה שערכו 20 דולר. הגיונית, צריך לבחור בתו של 20 הדולר, שכן הערך הנקי שלו הוא 13 דולר, לעומת תו החינם שערכו 10 דולר. אך רוב רובם של המשתתפים בניסוי העדיפו את תו ה-10 דולר ללא תשלום.

אם לא הייתי לומדת עכשיו לתואר אחר (ואם לא הייתי כשלון במספרים) הייתי בוחרת ללמוד כלכלה התנהגותית (Behavioral Economics). זהו תחום מרתק בכלכלה ופסיכולוגיה שמנסה וגם מצליח להסביר מה עומד מאחורי ההחלטות הכלכליות שבני אדם עושים מפני שבדרך כלל - הן פשוט לא הגיוניות.

נתקלתי היום בכתבה בגלובס אודות "Predictably Irrational" שנכתב על ידי פרופסור דן אריאלי מ-MIT (כן, ישראלי ב-MIT). לצערי אני לא מצליחה למצוא את הספר בישראל (אם באנגלית או בעברית), אבל הוא בהחלט נשמע מעניין:

פרופסור אריאלי מסביר, כי כאשר אנחנו עומדים בפני הצעה לקנות משהו במחיר אפס, כלומר חינם, אנחנו שוכחים את כל החסרונות של המוצר, אשר אילו היינו נדרשים לשלם סכום כלשהו עבורו היינו מתייחסים אליהם בגישה הגיונית. ואכן, "אפס" הוא אותו כפתור לוהט המצוי במבנה האישיות שלנו, הגורם לנו להתרגשות בכל פעם שהוא מופעל.

לכתבה המלאה - אפס הגיון [גלובס]. לפרופסור אריאלי יש בלוג באגלית. אם בא לכם לקרוא עוד קצת, חפשו בגוגל כלכלה התנהגותית.

בשנים האחרונות נקלעתי לוויכוחים של אנשים קרובים - האם שווה בימינו להשקיע בקניית מוצר איכותי וגם יקר או לשלם פחות על מוצר שנצטרך להחליף תוך שנה שנתיים.

למען האמת, זו דילמה מתסכלת. אמא שלי טוענת שלא מייצרים יותר מכשירים כמו אלו שהיא קנתה לפני 20 שנים ובהתאמה גם שרדו בהצלחה את אותן 20 שנים - אבל היא עדיין מתעקשת לקנות מוצרים יקרים כשמתאפשר לה, בתקווה שהם יהיו שווים את ההשקעה. בשנים האחרונות היא בעיקר התבדתה ושילמה סכומים לא מבוטלים על תיקונים, שיפוצים ושדרוגים.

אחרים טוענים שהיצרנים מייצרים את המוצרים כך שלא יחזיקו יותר ממספר שנים, ובגלל זה לא שווה לקנות את היקר יותר.

לא משנה לאיזו אסכולה אתם שייכים, יש עובדה אחת שמשליכה על כולנו. להמשך הקטע »

אספתי עבורכם כמה קישורים נהדרים לצרכן החכם. בחודשים האחרונים הרבה מאוד דברים מתרחשים בכלכלה שלנו ובעולם בכלל. מחירי הנפט משתגעים, בנקים בארה"ב פושטים את הרגל ואפילו המחירים של הדברים הקטנים שאנחנו קונים בסופר משתנים, עמלות בנק מבוטלות ועוד ועוד.

מדד המחירים לצרכן : קווים לדמותו [NRG]:

לרגל פרסום מדד המחירים לצרכן: מהו המדד בעצם, אילו מוצרים נכללים בו, איך הוא נמדד ואיך הוא משפיע על הכיס הפרטי של כולנו.

כי מסתבר שזה די משמעותי.

מה זה ממ"ד בשפה הבנקאית? [NRG] :

סדרה של קיצורים בנקאיים מקשה לא פעם על קריאת דפי חשבון הבנק. זה לא באמת מסובך - זה רק ראשי תיבות וקיצורים שהבנתם יכולה להקל עליכם את ההתמצאות בדפי החשבון.

אני מקפידה לקרוא את ההודעות שהבנק שולח לי (למרות שאני כבר לא מקבלת דואר רגיל, אלא קוראת הכל באתר האינטרנט). אני מודה שרוב הזמן אני לא מבינה מה הם רוצים ממני, זה נשמע כמו שפת סתרים צבאית. הכתבה הזו בטח תעזור.

למה מעלים את הריבית? [Nana]:

נגיד בנק ישראל צפוי להכריז מחר על העלאת ריבית נוספת, לאחר שמדד המחירים לצרכן המשיך לעלות. מה הקשר בין המדד לריבית, איך זה נלחם באינפלציה ומה ההשפעה של כל זה על התחזקות השקל מול הדולר.

כי מרגיז לשמוע חדשות ולא להבין מה משמעות הדבר.

המדריך לקריאת תלוש השכר [NRG] :

תלוש השכר בארגונים רבים מורכב ומפורט. לכן רובנו מסתפקים בהצצה מהירה בברוטו, ובעיקר בנטו. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר ידע, מאחר ומרבית העובדים כלל אינם מבינים מה כתוב בו. אז מה המשמעות של נקודת זיכוי או צבירת ותק?

כבר כתבתי פעם כמה זה חשוב לעקוב אחרי תלושי השכר שלנו. אתם עושים את זה? אני חושבת שזה אחד ההרגלים החשובים ביותר שסיגלתי לעצמי בשנים האחרונות.

יוסי (אותו כבר הזכרתי פעם בבלוג) פתח בלוג חדש משלו ופוסט הבכורה שלו עוסק בנושא שמטריד כל אחד שנוהג ברכב. שזה כולכם בערך, חוץ ממני. הוא כותב:

בואו נשים בצד לרגע את זה שעליית מחירי הנפט משפיעה לא רק על הדלק, אלא גם על מחירי הטיסות ועוד מוצרים שאנחנו צורכים ונתמקד בהוצאה הישירה של דלק בעבור הנסיעה ברכב הפרטי שלנו.

הדלק יחד עם הוצאות הרכב השונות מהווה אחת מההוצאות הגדולות שלנו בתקציב המשפחתי, ועלינו להיות מודעים לכך שאנחנו מוציאים יותר כסף כל חודש על דלק, ומקבלים עדיין את אותה המשכורת.

חלק מהרעיונות שעלו שם כוללים קורקינטים ונסיעות חבר'ה בדרך לעבודה. אם יש לכם עוד כמה רעיונות, אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג שלו ולהשתתף בשיחה.

גיליתי באתר מפה אוצר קטן לכבוד החופש הגדול: רשימת מוזיאונים וגנים שהכניסה אליהם חופשית. חשבתי שההורים ביניכם ידעו להעריך את המחווה .

כשתקראו את הפוסט הזה אהיה באמצע ההתארגנויות האחרונות שלי לטיול שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן. אני טסה ללונדון לחמישה ימים ויש לי כרטיס ל-Hard Rock Calling. אני אהיה בהופעה ביום הראשון ויופיעו בו ג'ון מאייר, שריל קרואו ואריק קלפטון. כן, אריק קלפטון. אני, בהופעה של אריק קלפטון (!).
קשה לי שלא להתלהב, זו בכל זאת הפעם השנייה שלי בלבד בחו"ל. בפעם הראשונה הייתי בת 12 והיינו בצרפת, אז זה לא ממש נחשב.

הכנתי כבר את ה-IPOD עם מפות ומשחקים (ואת הפרקים האחרונים של Heroes, כדי לא להשתעמם), בניתי לי מפה ב-Google Maps עם כל המקומות שאני רוצה לבקר בהם, וגייסתי את שרון למצוא לי אפליקציה ל-Nokia E65 שלי ששולחת תמונות ל-Twitter.

כך בדיוק חנונית של Web 2.0 טסה לחו"ל. צפו לעדכונים בטוויטר.